הקיפוזיס, או בעברית – עקשת, הוא ליקוי (פגם) ביציבה, שמתבטא בדרך כלל בגבנון בחלקו העליון של הגב. "גבנון" דרך אגב, היא צורת התבטאות מתחכמת של אנשי מקצוע, כשבעצם הכוונה היא לגיבנת, או ל-"גב עגול".
ליקוי הקיפוזיס יכול להתפתח בכל שלב של החיים שלנו (בהמשך נלמד על הגורמים לקיפוזיס וכיצד ניתן לאבחן אותה), מגיל ינקות ועד זקנה. אבל אם צריך בכל זאת לתת כמה מילים על האוכלוסיות הפגועות יותר מקיפוזיס, ניתן להגיד כי מדובר לרוב בצעירים (החל מגיל 12) או בצעירים בנפשם (לעת זקנה).
כפי שציינתי, אותה הגיבנת תופיע בדרך כלל בחלקו העליון של הגב, אך היא יכולה להופיע גם באזורים אחרים.
בואו נכיר את הסוגים העיקריים של הקיפוזיס המוכרים כיום:
- קיפוזיס גרמית (קיפוזיס של העצמות) – במקרים אלו, הגורם לקיפוזיס הוא המבנה של העצמות. מה הכוונה? הצורה בה מורכבות החוליות בעמוד השדרה אינה תקינה. בחלק מן המקרים, הגורם לכך הינו גורם מולד (גנטי). בסוג הזה של הקיפוזיס, הגיבנת בולטת יותר, והחולה יתקשה יותר בטיפול בה. את הקיפוזיס הגרמית ניתן לאבחן בקלות על ידי צילום רנטגן.
לצערנו, שינויים במבנה העצמות שעלולים לגרום לקיפוזיס יכולים להתרחש גם בשלב מאוחר יותר של החיים שלנו, ללא קשר לגנים שקיבלנו מההורים. השינויים יכולים להתבצע על ידי דלקות שונות העמוד השדרה (ולמען הדיוק – בסחוסים שבין החוליות), דלילות של העצם מסיבות שונות, ואפילו נזק שנגרם כתוצאה מהרמת משקלים כבדים או מפציעה. - קיפוזיס קשיחה (שויירמן) – קיפוזיס קשיחה היא מקרה פרטי וחמור של יותר של קיפוזיס, הידועה גם בשם "מחלת שויירמן". נכון להיום, הגורמים למחלת השויירמן אינם ידועים באופן רשמי, אך מתגבשת הבנה כי הרקע של המחלה גם הוא גנטי. במקרה זה, מספר חוליות בעמוד השדרה מאבדות את צורתן המקורית, ובמקום כך מקבלות צורה של מן משולשים קטנים. מצב זה מקבע את הגיבנת לחולה, ולרוב מקשה על צורת ההתמודדות עמה ועל ניהול אורח חיים תקין. המחלה פורצת לרוב בגילאי העשרה המוקדמים (12-14).
- קיפוזיס יציבתית – מקרה זה של קיפוזיס הוא חמור פחות, וזאת משום שמקורו הוא אינו בעצמות החולה אלא במבנה השרירים ואורח החיים שלו. בניגוד לקיפוזיס הגרמית, לרוב לא ירגיש החולה כאבים, והקיפוזיס תתבטא בעיקר בגיבנת ובהליכה שפופה. בתצורה זו של הקיפוזיס, קיים לרוב חוסר איזון ואי שוויון בין חלקים שונים של השרירים במרכז הגוף, והם אלו שגורמים לה. נושא נוסף שאני רוצה להתייחס אליו, הוא דווקא בפן ההתנהגותי. דימוי עצמי נמוך, בכל הנוגע למראה החיצוני – מוביל פעמים רבות להליכה השפופה והיווצרות הגיבנת. סוג זה של עקמת מאפיין דווקא את המין הנשי בגילאי העשרה.
עכשיו כשיש לנו קצת רקע בנושא ואנו מכירים את סוגי הקיפוזיס השונים, בואו נתמקד במה שצריך לעשות בשביל לטפל בה.
הטיפול הראשוני והיעיל ביותר – אבחון מוקדם
לקיפוזיס סימפטומים שונים ומגוונים, אותם נסקור בחלק זה. הקיפוזיס מפריעה לתפקוד היום-יומי של הסובלים ממנה: הלוקים בקיפוזיס ירגישו לעיתים קרובות כאבים ואי נוחות בגב העליון, בבית החזה, בעורף הצוואר ובכתפיים. בחלק מהמקרים, יתקשו הסובלים מקיפוזיס לשבת או לעמוד במשך זמן רב (דבר שיביא לכאבי גב תכופים). הורים או חברים יבחינו בהליכה כפופה של הסובל מקיפוזיס (המתבטאת בגיבנת), ובקושי שלו לעמוד זקוף ממושכות.
במקרים חריפים של הקיפוזיס, יכול הסובל ממנה להיתקל גם בהגבלות בתנועה ובקשיי נשימה. זאת מאחר והקיפוזיס יכולה לעיתים לגרום לפגיעה באיברים פנימיים ולבעיות נשימה (כאמור, במקרים חריפים בלבד).
את הקיפוזיס מאבחן אורטופד מוסמך בלבד.
אז מה עושים?
ניתן לטפל בקיפוזיס בדרכים שונות – חלקן מומלצות יותר וחלקן כמובן פחות. המטרה הראשית היא כמובן הימנעות מניתוח, שיכול לגרום לכאבים עזים ובמקרים חריגים אף לשיתוק מוחלט.
שיטת הטיפול המקובלת כיום היא פיזיותרפיה. גם הטיפול הפיזיותרפי מתחלק לשני סוגים:
- פיזיותרפיה "מיושנת", העוסקת בטיפול באמצעות תרגילים שונים ומכשירים חשמליים לטיפול בכאבים. הפיזיותרפיה מביאה לעיתים להפוגה מסוימת של הכאבים, אך לא מטפלת בשורש הבעיה.
- פיזיותרפיה בשיטת "שרוט" – שיטה חדשנית ששמה לה למטרה לתקן את היציבה, להפחית את הכאבים, ללמד את המטופל כיצד לשמור על צורת היציבה, למנוע את הצורך בניתוח, וכמובן, כמובן – להחזיר לכם את החיים שלכם בחזרה.
בברכת רפואה שלמה לכם וליקירכם,
ליליאנה
